התחנה בחופשה בשל שיפוצים,
חוזרים בקרוב עם אתר חדש

לנה דל ריי-Lana Del Rey

דף הבית >> מוסיכֵּיפּדיה >> לנה דל ריי-Lana del Rey >> לנה דל ריי-Lana Del Rey
הכל על לנה דל ריי - Lana del Rey
 

מאת: ליאור סרוסי יום שלישי 1 ביולי 2014
.
עמוד זה מרחיב על חייה האישיים של לנה דל ריי, לשירים ולאלבומים שלה לחץ כאן

הזמרת והיוצרת האמריקאית אליזבת וולדריג' גרנט (באנגלית: Elizabeth Woolridge Grant; נולדה ב-21  ביוני 1985), הידועה בשם הבמה שלה לנה דל ריי (Lana Del Rey) עברה דבר או שניים בחייה ואלה משפיעים ישירות על המוזיקה האפלה שלה. מלבד זאת, דרכה לפרוץ בתור זמרת הייתה קשה ומייגעת, במסגרתה אפילו קנתה בחזרה את זכויות ההפצה של אלבום הבכורה שהוציאה ב- 2010, משום שסברה שחברות התקליטים וההפקה לא טובות מספיק כדי לקדם אותו. לכן, הפריצה האמיתית הגיעה רק עם האלבום השני- Born to Die, שקיבל תנופה נוספת עם מיני אלבום שהוציאה חודשים ספורים לאחריו- Paradise. האלבום השלישי-Ultraviolence כבר יצר ציפיות גבוהות, וההופעה של לנה דל ריי בישראל תעשה שימוש משמעותי בחומריו על מנת לקדם אותו.

ילדותה

אליזבת וולדריג' גרנט נולדה בעיר ניו יורק ב-21 ביוני 1985 וגדלה בכפר "Lake Placid" הממוקם במדינת ניו יורק. אביה, רוב גרנט, הוא קופירייטר שהפך ליזם, ואמה, פט גרנט, היא תקציבאית. משפחתה היא ממוצא סקוטי, ויש לה אחות בשם קרולין ואח בשם צ'רלי.היא החלה לשיר במקהלת הכנסייה עד כשהייתה ילדה, והייתה הזמרת הראשית במקהלה. 

בגיל 15  נשלחה ל- "בית ספר קנט", פנימייה בקונטיקט שם שהתה שלוש שנים לצורך גמילה מאלכוהוליזם. לפני כן היא למדה בבית ספר יסודי קתולי. בגיל 18 היא עברה לברונקס כדי ללמוד ענף של פילוסופיה המכונה מטפיזיקה באוניברסיטת פורדהאם. על בחירתה בתחום הלימודים הזה סיפרה דל ריי כי "המטפיזיקה מגשרת על הפער בין אלוהים למדע. באותה תקופה התעניינתי באלוהים וכיצד טכנולוגיה יכולה לקרב אותנו לקראת מציאת התשובה מאיפה באנו ולמה". עוד היא הוסיפה בהקשר לימודיה באוניברסיטה ש"באותה תקופה התחילה החוויה המוזיקלית שלי. אפשר לומר שמצאתי את האנשים בשבילי". היא נשארה בברונקס במשך ארבע שנים ולאחר מכן עברה לברוקלין, שם התגוררה ארבע שנים נוספות. תוך כדי לימודיה באוניברסיטה, דל ריי עזרה לצייר, לצבוע ולבנות מחדש את הבתים בשמורות האינדיאניות ברחבי המדינה.

הדוד שלה לימד אותה לנגן בגיטרה כשהייתה בת 18, והיא הבינה ש"בטח אפשר לכתוב מיליון שירים עם ששת האקורדים האלה". זמן קצר לאחר מכן היא החלה להופיע במועדוני לילה ברחבי העיר תחת שמות שונים. "אני תמיד שרתי, אבל לא תכננתי להפוך את זה לקריירה", סיפרה. "כשהגעתי לניו יורק בגיל 18, התחלתי לשיר ולנגן במועדונים בברוקלין. יש לי חברים טובים ואוהדים מסורים בזירת המחתרת המוזיקלית, אבל באותה התקופה, אנחנו שרנו וניגנו אחד לשני ולא יותר מזה".

 
 
 
חייה האישיים:

דל ריי סבלה מאלכוהוליזם כבר בגיל צעיר, ובגיל 15 היא נשלחה לגמילה למשך שלוש שנים ב- "בית ספר קנט", פנימייה בקונטיקט. היא פיכחת מאז שנת 2004. בראיון למגזין GQ בספטמבר 2012 היא סיפרה: "הייתי שתיינית גדולה באותו הזמן. שתיתי כל יום ולבד. חשבתי שכל זה מגניב כל כך. הרבה מהטקסטים באלבום Born To Die עוסקים בשנים המשמימות האלו. כשאני כותבת על הדברים שאיבדתי אני מרגישה שאני כותבת על אלכוהול בגלל שהוא היה האהבה הראשונה שלי. ההורים שלי היו מודאגים, אני הייתי מודאגת. הבנתי שיש לי בעיה כאשר אהבתי לשתות יותר משאהבתי לעשות כל דבר אחר. כל הזמן חשבתי לעצמי: אני דפוקה, אני לגמרי דפוקה. בהתחלה זה בסדר, אתה חושב שיש לך צד אפל וזה אפילו מרגש. ואז אתה מבין שהצד האפל זוכה בכל פעם שאתה מחליט להתמכר לזה. זו דרך חיים שונה לגמרי כשאתה יודע את זה, ממש סוגים שונים של אישיות. זה היה הדבר הגרוע ביותר שאי פעם קרה לי".

דל ריי הייתה במערכת יחסים עם בארי ג'יימס או'ניל, חבר לשעבר בלהקת הרוק "קסידי", החל מאוגוסט 2011 ועד יוני 2014. בעבר, דל ריי הייתה במערכת יחסים עם המוסיקאי סטיבן מרטנס, שהפיק את אלבום הבכורה שלה לפני שהוקלט מחדש על ידי דוד קיין. בנוסף למרטנס ואו'ניל, במשך שבע שנים היתה ללנה דל ריי מערכת יחסים לסירוגין עם ראש חברת תקליטים, שהיווה לטענתה השראה גדולה עבורה והיה אהבת חייה.

דל ריי  מתגוררת כיום בלוס אנג'לס, עם שני אחיה, קרוליין וצ'ארלי. באמונתה היא קתולית. לאחר שתויגה מספר פעמים בעבר כאנטי פמיניסטית, היא דחתה את הפמיניזם בראיון למגזין "The Fader" ביוני 2014 וטענה כי "סוגיית הפמיניזם פשוט לא מעניינת אותי. הרבה יותר מעניינים אות נושאים כמו טכנולוגיות לחקר חלל ופיתוח של מכוניות חשמליות. כל פעם שאנשים מעלים את העניין הפמיניסטי, אני חושבת לעצמי: אלוהים, אני לא באמת מעוניינת".

דל ריי נאלצה להתגונן כנגד האשמות בדבר היותה אנטי-פמיניסטית ועל כך אמרה: "בשבילי, פמיניסטית אמיתית היא אישה שעושה בדיוק את מה שהיא רוצה. אם הבחירה שלי היא, נניח, להיות עם הרבה גברים, או אם אני  נהנית ממערכת יחסים פיזית - זה לא בהכרח נקרא אנטי-פמיניזם. הנושא הפמיניסטי לא צריך היה בכלל לעלות לדיון, כי אני לא יודעת הרבה על ההיסטוריה של הפמיניזם ולכן אני לא ממש האדם הרלוונטי לשיחה הזו. כל דבר שכתבתי הוא כל כך אוטוביוגרפי, כך שזה באמת יכול להיות אך ורק פרשנות אישית".

ידה השמאלית של דל ריי מקועקעת במילה "גן עדן" ובאות "M" על שם סבתה, מדלן. על ידה הימנית קעקעה דל ריי את הביטויים "בטח באף אחד" ו- "ויטמן נבוקוב", ועל הקמיצה בידה הימנית קעקעה את הביטוי "למות צעיר". לאחרונה הוסיפה דל ריי קעקוע נוסף לגופה: הכיתוב "נינה & בילי" מופיע על חזהּ. 

בנוסף לנה דל ריי אוהבת כדורגל ותומכת בקבוצה האנגלית  "ליברפול" וכן בקבוצה הסקוטית "סלטיק".

 
מיזמים אחרים
-בינואר 2012 אישרה חברת האופנה H&M כי דל ריי תדגמן עבורם ותקליט גרסת כיסוי להמנון מסיבות סיום התיכון בשנות ה- 50', "Blue Velvet", במסגרת קמפיין הסתיו של החברה. בהמשך היא השתתפה גם בקמפיין החורף שלהם.

-באירוע ""Paris Motor Show, בספטמבר 2012, השתתפה דל ריי בהשקת הדגם החדש של מכונית יגואר והסירה את הלוט מעל המכונית. אדריאן הולמרק, מנהל המותג העולמי של יגואר, הסביר את בחירתם בדל ריי ואמר שהיא  "תערובת ייחודית של אותנטיות ומודרניות".

-השיר Burning Desire, אשר נכלל במיני אלבום Desire, שימש כשיר הנושא לסרט מכירות קצר בשם... "Desire" עבור דגם המכונית F-TYPE  של חברת יגואר. את הסרט ביים אדם סמית, הפיק רידלי סקוט וכיכב בו דמיאן לואיס.

-בשנת 2010 שיחקה דל ריי בסרט קצר בשם "לצד הבריכה". הסרט הופק בתקציב נמוך של 400 דולר והשתתפו בו חברים נוספים שלה.

 
​השפעות
 
בין ההשפעות המוסיקליות שלה דל ריי מזכירה כמה אמנים כגון אלביס פרסלי, אנטוני וג'ונסון, פרנק סינטרה, איימי ויינהאוס ואמינם. האמנים האהובים עליה כוללים את בוב דילן, פרנק סינטרה, ג'ף באקלי ולאונרד כהן.

היא ביצעה גרסת כיסוי לשירו של לאונרד  כהן  "Chelsea Hotel #2" ב- 2013. היא גם ציטטה "דמויות נשיות חזקות" כמו קורטני לאב, סטיבי ניקס, וג'וני מיטשל - כהשראה.

גרסאת ההופעה החיה של ג'ניס ג'ופלין לשיר Summertime היא אחד מהשירים האהובים על דל ריי. היא גם ציינה את השירים Time of the season של the zombies ו- Hotel California של  the eagles כמועדפים וכמעוררי השראה.

הסרטים האהובים עליה הם: הסנדק  ואמריקן ביוטי, ואלו גם היוו השראה מוזיקלית לסגנון שלה. שיריהם של המשוררים וולט ויטמן ואלגן גינסברג השפיעו רבות על דל ריי, וסייעו לה בתהליך כתיבת שיריה. באחד משיריה היא אף רומזת להשפעתו של ויטמן באומרה "ויטמן הוא האבא שלי", ובפזמון לשיר אחר שלה היא מפנה לשירו של ויטמן, I Sing the Body Electric. היא  גם דקלמה את שירו ​​של ויטמן, "שיר לעצמי", למגזין האופנה הצרפתי "L'Officiel Paris".



 
קול וגוון
 
דל ריי היא זמרת בעלת קול אלט ומנעד קולי רחב, אשר תוארה כשובת לב ומרגשת מאוד. בקלות רבה היא מסוגלת לנוע בין צלילים גבוהים וילדותיים לצלילים נמוכים המזכירים את סגנון הג'אז, למרות ששני הקטבים נתפסים לעיתים כסותרים. שיריה המוקלטים מאופיינים בריבוי שכבות ווקאליות, והם שונים מהותית מגרסאות השירים בהופעות החיות, במיוחד בהיעדר זמרי גיבוי אשר ימלאו את נפח השירה המקורי. מבקרי מוסיקה עכשוויים תיארו את קולה כ"מעושן ורציני", וככזה המזכיר את קולה של מרילין מונרו.
 
דל ריי סיפרה על בחירתה לשיר בקול נמוך באלבום Born to Die ואמרה כי "אנשים לא לקחו אותי ברצינות (בהתחלה), ולכן הנמכתי את הקול שלי, מתוך אמונה שזה יעזור לי להתבלט. עכשיו אני שרה נמוך למדי, טוב, לנשים בכל מקרה. אמנם אני שרה בקול נמוך אבל הקול שלי אמור להיות הרבה יותר גבוה. בגלל איך שאני נראית, אני צריכה משהו כדי "לקרקע" את הפרויקט כולו. אחרת, אני חושבת שאנשים היו מניחים שאני איזו זמרת טיפשה. בעצם, אני לא חושבת - אני יודעת שכך זה היה. אז אני כבר שרתי בדרך אחת ושרתי באחרת, וראיתי למה אנשים נמשכים".
 
סגנון מוזיקלי

דל ריי תיארה את עצמה כ"לוליטה אבודה בשכונה". במוזיקה שיצרה בולט סאונד קולנועי וניכרת בה השפעה של תרבות הפופ האמריקאי של שנות החמישים והשישים. מגזין ה"רולינג סטון" ציין כי דל ריי נהנית לשחק את תפקיד "זמרת הטרקלין". דל ריי כונתה גם  "לפיד הזמר של עידן האינטרנט" וכן "אנטי [ליידי] גאגא".

היא נולדה בתור ליזי גרנט, אך במהלך הקריירה שלה השתמשה בשמות במה שונים, כולל לאנה דל מאר ומאי ג'יילר. לבסוף התקבעה על שם הבמה "לנה דל ריי", והסבירה באחד הראיונות כי בחרה את השם מכיוון שמשדר משהו אקזוטי.

לדל ריי יש מוזיקה מסוגננת, המשתייכת לז'אנר הרוק האלטרנטיבי. בבסיס המוזיקה שלה ניתן למצוא את סגנון מוזיקת הסרטים, עם נגיעות של נבל ותופי טימפני דרמטיים, עטופים במקצב היפ הופ ווקאלי. סגנון השירה שלה הושווה לא פעם לראפ. על האלבום Born to Die נכתב בכתב עת למוסיקת אינדי: "דל ריי אוהבת את עניין ההיפ הופ, שאין לזמרות אחרות", וכי לעתים שיריה נשמעים כמו פסקול סרטי ג'יימס בונד.

בשיריה National AnthemOff to the Races ו- Diet Mountain Dew, דל ריי עוסקת בטכניקת ראפ אלטרנטיבית.  תחת שם הבמה ליזי גרנט, היא הגדירה את סגנונה המוזיקלי כ"גלאם מטאל הוואי", בעוד שיריה בתקופת שם הבמה "מאי ג'יילר" נטו לסגנון האקוסטי. בסיכומו של דבר, ניתן לייחס את המוזיקה שלה לז'אנרים רבים, אבל הצליל של דל ריי נקשר בעיקר לסגנון האינדי, פופ בארוק, ושילובים של היפ-הופ וטריפ-הופ.

האלבום Born to Die תואר בביקורות כעצוב. בהקשר זה סיפרה דל ריי: "אני לא עצובה, אני שמחה. השמחה שלי נובעת מכך שאני שלמה עם הדרך בה דברים התפתחו. היו לי זמנים קשים יותר , אבל התאוששתי והתחזקתי בזכות עיסוקים רבים שיש לי. ולמצוא אהבה אמיתית הוא משהו שבאמת נותן לי השראה לכתוב שירים".

+ שלח משוב

מתוך מניפסט התחנה:

[...] בתחילת המילניום שידרה באזור המרכז תחנת רדיו בשם "רדיו BU" בתדר 99FM, הייתה זאת תחנה איכותית למוזיקה לועזית אפילו בסטנדרטים בילאומיים, היא המנטור, ותחנה זו ממשיכה את דרכה. [...] ברדיו מוסיכיף 69FM יושמעו שירים איכותיים בלבד,עם ליריקה מגוונת ועמוקה, ושאיפה לכמה שיותר "שכבות" של צלילים. בנוסף לא יושמעו שירים בעלי ליריקה גזענית ומעליבה [...]

רדיו מוסיכיף 2012 ©‬

לייבסיטי - בניית אתרים